זוכרת את הבית הגדול,

את הרחוב והחצר, זוכרת הכל

אני גרה בעיר קרה ורחוקה

רחובות מושלגים וגדר ירוקה

 

בחורף מגפי שלג אדומות

ועשן כבד מסתלסל מארובות

לפני השינה אמא מספרת

ואני מבינה בשפה האחרת.

 

זוכרת את הארון השחור

השולחן הגדול, הקמין האפור,

פמוטי הכסף באור יקרות

ואמא מברכת על הנרות

 

איך זה שאני מתגעגעת

לארץ לא נודעת?

לחיים שלא חייתי

למקום שלא הייתי?

 

לימים שלפני המלחמה

כרכרות ואדמה חמה,

ילדים משחקים בחצרות

כמו כל הילדים, בכל הארצות

 

איך זה שאני נודדת

את כל חפצי אוספת

ידי בידו הגדולה של אבא,

על הרכבת - ללא נודע?

 

איך זה שחיים של אחרים

הפכו אצלי לזכרונות חיים

 

 

 

C- כל הזכויות שמורות