כל חיוך שלך היה לי חוף

ראיתי

ראיתי את בת דמותך

עולה מולי

בחיוך

כמו הד

 

סבסטיאן ניגן בחליל

וירד גשם

רשל מכרה פנקייק עם סירופ

שהזכיר את וורמונט

"פארנל כאן יפה יותר"

אמרתי

חייכת,הזמנת

העלת בי חופים אחרים

אבודים

 

לא שאלתי יותר

לא שזרתי המשך

חששתי

אלוהים גדולים

מה אם ההד

יתממש

לאובדנך נעור וחי

מה

מה יהא עלי?!

 

ראיתי

חלון חוזר לנשמות אבודות

פחדתי

לא שאלתי

בהגיע עת קפה כבר

לא ראיתיך

רק עצים סובבים,ירוק עד

חלל

וחשכה יורדת כתפילה

 

שלחתי לפח את הורד גזלתי למענך

בעוניי

הדים אינם מקבלים ורדים

אי אפשר

 

חזרתי לחדרי

השכבתי שדים לישון

אנוכי באובדני

ואני עדיין ער

עדיין ער