אני זוכר את האגם,צללתי בו חודשים תשעה,היה לי כיף,

לא לחצתי על הבלם,נלחצתי אל הפתח,הייתי כה עייף.

יצאתי אל היער,יער החיים הסבוך,לא הפסקתי לגשש,

הכל נראה מוזר,רק אני כזה מעוך,חי ביער ממה שיש.

 

יער החיים חכה שאגדל,לא השאיר בך חלקה יתומה,

ראשית צריך לדעת לזחול,לפזר חיוכים בכל פנה ירוקה.

להתחבר עם כל הפילים,להתידד עם כל האוגרים,

לשמור מרחק מהזאבים,ללמוד דרכם של שועלים.

 

העיקר לעולם ,לא לשכוח שיש אלוהים,ביער זה עוזר,

מזחל התחלתי ללכת על ארבע,למדתי פתאום לדבר.

יער החיים דורש שפה יפה,צליל עדין כובש כל אשה,

העצים ההולכים על שתיים,הנהנו בראשם כל שנה.

 

הנה אני הולך ביער,מאדם בוקרה קוראת לי מישו,

מאדם נעים מלטפת את ראשי,החיים שלה בשושו.

אהבתי את היער הסבוך הזה,כמו דרך מבוכים קל,

ביער היו קולות הבכיינים,הם שלטו בעיקר בשלל.

 

איזו שמחה כשבאו הצבועים,לגבות מהשלל מס,

לראות את היער מבפנים,באור טבעי ללא פנס.

חייתי ביער בן הצמרות,כי ידעתי לטפס ולקפוץ,

מלמעלה רואים הכל ברור,דורבן אותי לא יעקוץ.

 

יער החיים שלי,הוא גם היער שלך,מלא הוא בחיים,

העצים נראים סבוכים,כדי להטעות,כי החיים יפים.

הפירות בו מחכים לקטיף,הטעם משתנה עם השנים,

פרצתם ליער תתחילו לקטוף,מתחוור החיים חולפים.