נפשי כמדבר

מאת: שירת הים



עוד נפשי כמדבר
ואני פוסעת לשווא
וחלפו השנים מעלינו.
וברחתי לי מאוהל הסתיו
ודוהה לו ירח מעלינו.

והלילה רד, עוטף בדממה
ושתקו המילים בשפתינו.
והכאב אילם בלי כל מטרה
ובעיניי נקרע גם האופק.

וצללים מתנפצים לאלפי רסיסים
ויורדים בחרון על לבנו.
ורוח חמה ואצלי סערה
קורעת את חוט אהבתנו.

והחג התכסה בשירת עפרונים
והלב נשבר כך לפתע.
וחוזר לבדידות מרוב געגועים
ואתרוג ותמרים זקפו בפתח.

ואורות נוצצים, ורוח זרה
עוטפת אותי סתם ככה.
והלכתי לאיבוד מחפשת תירוץ
לגלות את סוד אהבתך, עד כמה.
וחזרת עייף, מנחם בטירוף,
לא מבין, על מה ולמה.

ובסעור מיכשולים
רעמו כוכבים,
אוספים תפילתי בשמי הליל.
ונשבעת בך, לבך מתנבא
במשחק הרגשות עלי סהר.
אך למה יומי, עלי מתנפץ,
מסתלסל בתלתל בדמי הסער?

וקראתי היום, תיגר לכאב
ומחלתי לכל עובר אורח.
ופרטתי ניגוני בגל מתפתל
וים התכלת הרווני לשובע.
והיכה החלום בענבל מצלצל
ולבש מדיו בפסגות בהאיר הנץ.



©16.09.04

שירת הים/שולמית