ושום דבר לא זז ממקומו

רק הכאב כבר כמעט נעלם

וזה לא נשכח,

רק פחות

זכרונות שלא ישובו עוד לעולם.

 

והשמש מהססת,

גם היא מזדהה עם בדידותי

והכל נשאר

לא זז,

כמו באותו היום,

אך התרוקן מרגשות

כך עמדנו נפרדים ממשהו לא מוכר

 

ושוב,

אתה לא אהוב שלי,

אלא איש רחוק,

זר.

 

 

ושנה.

שנה חלפה, אך הזמן לא עבר

מה אומר לך,

אם אוכל שוב פעם?

 

ועיניך יורקות האש

ושפתייך הצורבות

האם ינשקו אותי שוב,

באותה תשוקה שכזאת?

 

 

זה היה יכול להיות יום ככל הימים

יום קייצי,

יום עצור,

יום תמים.

 

וכאילו שום דבר לא זז,

שום דבר לא השתנה

חוץ מהעובדה שאתה לא פה,

אתה אינך!