זו שעה כזו שאני קורא לה שעת  השלוליות,שעת בין ערביים  דקות לא רבות לפני כניסת החג ונחיל של מכוניות שמזדחלות לאורך כביש החוף בואכה חיפה או צפונה.

תמיד לעזעזל הפקק הוא לכיוון צפונה,זה רק מוכיח שכל התלאביבים למיניהם השאירו משפחות בחיפה והצפון .

זו שעה שהרבה אנשים שוטפים את המכוניות ומים נקווים לאורך כבישי האספלט ומתאספים או יוצרים שלוליות קטנות.

זו שעה שמזכירה לי רקדנית עמוד נוצצת שמנגבת את האיפור שלה בחדר הלבשה דחוס אחרי שעשרות גברים מכריסים ריירוו עליה,לפעמים המראה שלה כה עלוב עד שהיא ממש מעוררת רחמים.

כך גם הטרום חג הזה בשעה הזו שכל הנוצץ והמקושט הזה הופך לערימות אשפה אדירות ולצחנה שתישאר כמה ימים באוויר.

עוד כמה דקות  אוכל לחזות במכוניות בכבישי ישראל שבתוכם אנשים " חגיגיים" שלבושים לרוב בחולצות  דיאולן לבנות עם פרצוץ חמור סבר,טוב לאיזה פרצוף כבר אפשר לצפות לפני מפגש משפחתי מעיק עם הדודה בלומה.

בתחנות האוטובוס בשולי הדרך ניצבים אנשים קשיי יום בציפייה ללקוח מזדמן שירכוש איזה זר פרחים ממרכולתם  שיאפשר להם לקנות בירה זולה ,נהגי מוניות מנופחי חזה ובעלי ארשת של חשיבות עצמית סופרים את המרשרשים בעיניים מבריקות ונמצאים בדילמה מתי לרדת ממעגל התנועה הזורמת ולפרוש לחיק משפחתם.

זונות לשעה יושבות בחוסר מעש מעשנות לחלל האוויר ומעיינות בז'ורנלים מאירופה  ומפליגות עם דמיונן עד למילאנו האופנתית כאשר הן סתם ממתינות לאיזה פועל סיני   נלהב.

לא יודע למה אבל משום מה במדינה הקטנה שלנו אתה מגיע לחג סוף סוף מותש ועייף כמו כלב אחרי עלייה עם הלשון משתרבבת החוצה.

למרות כל הנכתב אני אוהב את הרגעים האלו והחג הזה.

מצרף את ברכותיי לכל חברי האתר המדהים שלנו ומאחל הרבה הרבה בריאות  ופרנסה טובה ושנמשיך להיות בעלי דמיון וכושר יצירנ.

שנה טובה

נ.ב:

מצרף תמונה שלי מיום א האחרון מחוף הים  וממהר להתגלח עם המברשת המיוחדת שלי ומשחת הגילוח שמיועדת לימים מיוחדים כמו היום.