התישבתי בכיסא חוכמה ונעשתי אדיש לאהבה

ראיתי איך עיניים קורסות לעת ערב

ראיתי איך היא הסתכלה בחצי במבט

השפלתי עיניים ולחיוך מתומצת

 

הרמתי רגליים לחצות נהר שכולו בוץ

אין בו מים בכלל

ניסיתי את הרוח לעצור אך היא עברה בין כפות ידי

לפתוח את הפה לדבר דברי חוכמה

דברים מבולבלים על עתיד ואהבה

 

לא בטוח בכלל שאני אקום מהחלום הזה

אני רק חושב על לחזור למיטה

לחלום על עוד סיפור אהבה

הזמן משחק נגדי

המחוגים עושים תחרות מי יגיע ראשון

יחליף לי את הלילה בבוקר עננים

בשמש של בדידות וגשם כוכבים.

 

ואת,

את לא שם בכלל

כל האהבה היא אשליה שכולה פצע של מילים

את רק בתוך המגירה את בסך הכל שירים

איפה את מילה קטנה? אולי הפכי להגיון?

אולי תיהיה פה לידי, למרות שאת רק עיפרון.