אני לומדת לזהות את הפרעות האכילה.

אצל בנות זה קל לראות לפי סוגי ההליכה:

האנורקסיות חובקות עצמן, הולכות בגב כפוף,

חושבות שאם יאכלו רק מים, אז גופן יהיה שקוף.

 

אני התחלתי לזהות את הפרעות האכילה.

אצל חולות זה קל לראות לפי סוגי ההליכה:

כי הבולמיות הולכות זקופות, רוקעות בצעדן,

ומקיאות על העולם רק שנדע שהן עוד שם.

 

אני יודעת לזהות את הפרעות האכילה.

אצל רובן זה קל לראות לפי סוגי ההליכה:

אכלניות כפייתיות הולכות בצעד מהיר-מוגזם

רק שנחשוב שהן יותר מקיר עשוי רקמות שומן.

 

ולא חשוב איך הן יילכו,

לא חשובה ההפרעה

כי לכולן עמוק בפנים

רק חסרה קצת

אהבה.