הודח הקיץ

מכס המלכות,

חורף חתר תחתיו בחשאי,

רובצות הדמעות,

ניגרות מִן העין-

עיניים כבות בצלמוות,

סחפני הרוח

אל חופים נידחים,

גלי בדידות

מרטשים את המזח,

בוער דמי בשלהבת,

עמוסים עורקיי בנקמה,

הו נער נצח,

אח יקר,

אודם דמך-

עפר.