כוס הקפה של הבוקר

מול זריחה מדברית מרהיבה

לעולם לא הרגשתי כל כך ביחד

למרות שנותרתי בודדה

 

ראיתי את ציר זמן חיי

חולף על פניי

כסרט הנלקח

מעולם הרחוק להיות

המציאות

 

הרגשתי את החום

שבחוץ קור אנושי שרר

עצמתי על העיינים

והודתי על כל רגש שקיים

 

מפאזל כי חלקים חסרו

להפכו למושלם

למדתי תבונה

שהגיעה מהילה נוצצת

שהיתה מעל ראשך