שני ילדים...

אני יכולה לספר, אני הכל זוכרת
אני הייתי ילדה קטנה, אתה היית ילד
התבוננת בעיניי ולקחת את הסוכריה מפי
באותה דרך לקחת את ליבי...

על החול שחקנו, אני זוכרת זאת כאילו זה היה אתמול
אתה השתוללת בין הגלים, אני בניתי ארמונות עשויים מחול,
אבל אתה בנית ארמון אחר ואת שלי רמסת
אני זוכרת שבכיתי כשהיית, בכיתי כשהלכת...

למרות שהיתה תמימות בעיניי, את הכל אני יודעת
אתה הקנטת אותי כשלא נתת לי במשחקייך לגעת,
באותה דרך לא נתת לי לגעת בליבי
אני ישבתי בצד ובכיתי ושנאתי ואהבתי אותך.

אני יכולה לספר, אני הכל זוכרת,
אני הייתי ילדה קטנה, אתה היית ילד
ועכשיו אנו קצת יותר בוגרים ועברנו מעבר לחיים,
אך הדרך שבה אתה מוליך שולל אותי,
גורמת לי להרגיש שאנחנו
שני ילדים...