אי קיום

03/10/2007 17:43 | פולי

היד החזקה נשלחת לצוואר החשוף, לוחצת ולוחצת, מתענגת על קולות הגסיסה שרק מתגברים.

העיניים הקרות מסתכלות על הגוף המתפתל, מתמוגגות מאושר איך ששאיריות החיים בורחים ממנו.

השפתיים הקופאות שולחות מלות שנאה, מתעקמות לחיוך קשה כשדפיקות הלב לא נשמעות יותר.

הנפש שלא מרגישה דבר, מתלבטת איך תמלא את זמנה ברגע שתסיים את מלאכתה.

השכל האדיש, תוהה בסתמיות מי משניהם רחוק יותר מהקיום.