מתוך בקע בראי-

אפלולית דמותך נגעה בשלי,

עלים צפנו שתיקתך,

דמעות כוכבים

תחת ימה מזופתת-

רקיע מוכה

מספיד שקיעה,

מתוך שירת הגלים

אבנים בשתי וערב-

רוח מעולם לא פסקה

מלנשב במשכן החיים,

אך חדלה מאלו

שהגיעו רק עד שתי.