שק ההפתעות,אחת המתנות הגדולות של שנות ילדותי הפוריה,

אותו שק שהורישה לי אמא,עומד היום בחדרי,כאילו אמא חיה.

היא אומרת:תמלא אותו בני,הוא אשר יוביל אותך לשדות ירוקים,

בתחילת דרכי מלאתי את השק בהרבה אותות שקבלתי ופרסים.

 

עם השנים נשאתי אשה,נזכרתי בשק ההפתעות,בן כל החפצים,

מילאתי אותו בחינוך ילדיי להישיגיות,להיות תמיד בן המצטיינים.

כך חלפו שנותיי,עים שק שמציק לי כל הזמן,ממאן לתת לי מנוחה,

הוא היה כל כך נפוח,אדום כמו תפוח,גאה מלדאוג רק למשפחה.

 

למרות הכל היה בו מקום,לעוד המון הפתעות,שאמא ז"ל אהבה,

הם שכנו במחלקות של לתת,לתרום,להושיט יד לכל אדם לעזרה.

לראות אשה כבודה סוחבת סלים,לרוץ לעזור לה באותה נשיאה,

לראות ילדים בשכונה מוזנחת,לשמח אותם,להביא ספרי קריאה.

 

לפתע השק השמיע צליל אחר,צליל של מרש השמחה בלתת,

הנפש עולה למדריגות הגבוהות,היא גבוהה אך לא מתנשאת.

הפעם נשמע הצליל שאמא ז"ל אהבה,את אותו מרש הניצחון,

סוף סוף רקדתי לצלילו בחיים,הכל נראה אחרת,צועד אני בגאון.

 

לתת הרי מכאן החלה הבריאה,בספר בראשית לכל האומות,

לתת את השמים ואת הארץ,לתת את גן העדן,בשק ההפתעות.

לתת מים חינם,לתת אויר, ירק,זרעים לזורע,ים דגים וכוכבים,

אותו שק ההפתעות שלי שהתמלא בנתינה,יצר עולם של אוהבים.