112/311/10/2007 13:20 | עונתיים
בחדרי ילדותי
במרצפות בהן זחלתי
או
עשיתי צעדיי הראשונים
טופפות כפות רגליים
קול סנדלים וקול נעליים..
בבית בו בקעו
שירי הילדות
שהתנגנו מתוך תקליט
שרים שירים אחרים
כך אומרים, כך אומרים.
רגליים טופפות שחרית
זו לא אמא. זה לא אבא
לא בני ביתי.
זה לא אני
שקם בבוקר השכם
ורץ אל בית הספר.
קול צעדים במדרגות
בוקר חדש כמו שער נפתח
פנים שונות, דור אחר
אל העתיד ממהר.
הדרך עודנה דרך
ועל סיפה
בניין ילדותי ניצב
הוא דהה עם השנים
כמו העיתונים
כמו השכנים.
כמו החוץ
כך הפנים
|