הולכת ברחוב לבד,
פתאום משום מקום מושטת יד,
ובי נוגעת ללא רחמים,
והורסת לי את החיים,
ימים רבים בתוכי מסתגרת,
ומאחרים מתרחקת,
מאשימה את עצמי,
שאולי זה קרה באשמתי,
ולא מבינה
שלא עשיתי שום דבר רע,
זה פשוט קרה.

פזמון: שואלים אותי כולם,
מה עליי עבר,
ואני לאף אחד איני מספרת,
כי אני פוחדת,

ואז פגשתי שוב את אותה היד,
לא הייתי שוב לבד,
והפחד עליי שוב השטלת,
והרגשתי שאין לי דרך להימלט,
וזה שבזכותו לא הייתי לבד,
שאל אותי מה יש לי מאותה היד,
וברחתי משם בבכי גדול ,
וסיפרתי לו הכל,
והוא אמר לי לקום לא לוותר,
וכך עזר לי על פחדיי להתגבר,
ועכשיו אנו יחד,
בלי עצב ופחד.

יד מושטת