היא מוצפנת בתוך מוחינו,אותה בושה חכמה שלנו,

בחיים היא מלווה אותנו,הפכה לגורם חשוב בחיינו.

אני לא זוכר מתי,אני רכשתי אותה,אני גם באי ודאות,

יתכן שזה מרגע שנולדתי,או זה התחיל עם המיניות.

 

ככל שבגרתי הבנתי,ישנה חפיפה ביני לאותה בושה,

הבושה היא החלק הגדול בחיי,הוא אותו כוח בלימה.

החשיבה שאילולא אותה בושה,הייתי מגיע יותר רחוק,

אולי הייתי בעולם נוטל את האהבה בגדול,לא רק כחוק.

 

הבושה היא הבלם הכי חזק,לא רק במיניות שלנו בחיים,

היא גורמת לרווח והפסד עתק,במשך כל כך הרבה שנים.

שנות חיים אינם מוחזרים,אין פיצוי על ההפסד בכל תחום,

בטיפוס בסולם החיים יש לבושה משקל,לא פעם היא הבום.

 

אמרו  בדרך כל השלטים,לשלוט על היצר,לשלוט בתאווה,

שמתי את הבושה בצד,החלטתי לשלוט בה ,באון וגאווה.

לפתע עטפה אותי נועזות,להציע את עצמי כחסר מעצורים,

חלפו הרי שנות התום,חלפו להם עם בושה שנות הנעורים.

 

במקום הבושה שתלתי שכלתנות,להבדיל בן טוב לרוע,

דשנתי את שכלי,שהרגש ישאר בתוכי,אתו גם אותו רוגע.

באהבה טמון סוד חיים,במיניות טמונים סודותינו כילדים,

אוי אותה בושה,אילו לא היית בנמצא לאן היינו מגיעים.