עמדנו וחיכינו למעלית, שטיפסה אלינו בכבדות ועצרה בחריקה. הדלת נפתחה בבת אחת והשכן שנגלה בפתחה משך קופסת קרטון עמוסה לעייפה בבקבוקי משקה והציבה מחסום לדלת, בל תסגר. החלפנו עמו דברי נימוסים בעודו מפנה את השקיות המלאות כל טוב מהמעלית .נכנסנו פנימה, לחצנו על הלחצן 'כניסה' והתחלנו לנוע, בעודנו שקועים בשיחה. המעלית עצרה, פתחנו הדלת והופתענו לגלות , שבעצם עלינו לקומה השביעית של הבנין ושכנתנו עומדת וצופה בנו משועשעת מהבעת פנינו. היא נכנסה פנימה, העיפה בנו מבט נוסף ואמרה: מגיע לכם..." ,

חייכתי חזרה "תודה רבה!" עתה ארשת הפתעה וחוסר הבנה נסוכה על פניה .

הייתי משוכנעת לגמרי  שהיא ראתה את הידיעה בעיתון ומברכת אותנו  בשל כך.

סיפרתי לה , על הכותרת הטובה שעשה בננו, על ההפתעה שהפתיע. רק אחר כך הבנתי שכוונתה הייתה :"מגיע לכם לעלות לקומה השביעית במקום לרדת ,כי עיכבתם את המעלית".

מעניין, מי קרא? מי זיהה? ואולי עדיף שכך?

***

ראיתי התמונה שלו בעיתון , מושיט טבעת לחברתו ומבקש את אותה להיות לו לאישה, המון אנשים סביבו והוא במרכז ההתרחשות, ונזכרתי כיצד הייתי מודאגת מכך שלא הסכים לרקוד  בגן במעגל עם שאר הילדים .

 

***

ידיעות אחרונות, עמוד אחורי, 19.10.07, שיהיה במזל טוב