כשהרוחות מפסיקות ללחוש

שפתי נחתמות.

כף ידי

ממששת את נצחון המוות

דרך עורי

ובעד עיני הפקוחות.

 

אני צועדת בדרכים לא נודעות,

יושבת בשולי האין סוף

ובתפילה ראשונה

מקללת את המילים

הצפות בתוכי.

 

 

 

.