ירושליים מתה לי בין הידיים

 

בדרך מגבעת התחמושת

לגבעת המבתר

מכיוון אוגוסטה ויקטוריה

מעמדת הירי שמעבר לחזיריה הקטנה

 

ואין מי שיושיע

בארמון שוב לא מתגורר המלך

ומהמרפסת של המטבח שוב אין שומעים אותם

מחכים שם למטה, בעמדת התצפית

למשלוח השבועי של הזונות

 

חמש דקות מא-דיס

גדל העץ שלא יגדל לעולם

ואשתו השניה של עיסא

כבר לא במערה עם יתר הכבשים

 

פטרול גן שולמית אינו נפגש עם פטרול רטנוף

בלילה שבו מגיעה השיירה אל ההר

 

עמוס חבילות ומכתבים

נהג המלך את נעריו

משער בית הקברות ועד קצה ההר-

 

היום יודעים כבר כולם את הסוד

 

ירושליים שלי אינה

 

שלוש נשים רוסיות, יושבות מולי על הספסל

שיניהן בורקות נחושת וזהב

ומעלינו מגיחים, ובזה אחר זה, וברעש מחריש אוזניים

מטוסים השבים מכאן