קטע שלישי מיומן(לא לפי הסדר)22/10/2007 16:04 | גנסיסבימים האחרונים אני משתוקקת אל הלילה,אל מיסתורו הרוגע.אנחנו כבר מכרים ותיקים.השמיכות מקבלות אותי וחיש מתחממות.מוזר שאני לבד בגשם הזה.בברק הרועם בין העצים.השינה רועפת עלי במתיקות,ככוכב לכת הסובב ומתיז בשלווה רשפיו ברחמי.התעוררתי,כמו מתפקחת מייני.
"הבקר הלכתי לעבוד בגינה שלי"היה ביטוי שגור בפיו של אורי,כשהיה חוזר מקברה של אשתו המנוחה,"לצערי,אם לא התמונה,איני יכול להיזכר בפניה או קולה"היה מוסיף.מדי פעם הוא הולך ל"גינה"שלו.חלקת הקבר, הנימצאת בין פרדסים מדיפים קטורת לבנה.במרחק-טיפטוף הטפטפת שגונחת חרש.לפעמים אני מצטרפת אליו.
היום נגעתי ב"גינה"הזו במצבתו,בשמו החרוט,כמברכת .לידו המצבה עם שמי בלי תאריך פטירה,כפי שהבטיח,מאז איני פוחדת ,למרות נעורי,כי פעם אהיה לידו תמיד.
תחילה,כשהייתי הולכת אתו לכאן,הייתי יושבת במכונית מחכה לו.בחודשי הסתו כבר סייעתי בידיו לגזום הוורדים,ליד קיברה של זו שאהב לפני.פעם נידקרתי מהקוצים,הוא נטל את כף ידי בידו,הסיר החול בתנועה זהירה,משך בקוץ בקצות ציפורניו.אחר כך הישהה את ידי בידו זמן רב.
כעת,לאחר שסיימתי לגזום את הוורדים על קיברו,חשתי באצבעותיו על ידי.
הקברן הגיבן,הצולע,הכירני היטב.זה חמש שנים אני יורדת ל"גני"."עד מאה ועשרים"הוא קורץ לי בעין הזגוגית שלו.
בימים אלה ,כשאני חולפת ביעף במכוניתי ליד הסימטה שלו,זה כבר לא כאב פיסי,אלא מעין כאב מהול בזיכרון מתוק.
אם אגלה לכם את שם הסימטה שהיה גר שם פעם,תחשבו שבדיתי זאת מלבי.שם הרחוב הוא "רחוב התקווה"
" |