מיליוני כוכבים בשמים

חובקת לי אופק שחור

עבים קדרו מילאו רקיעים

ליבי כאב על אחות ואח שלא איתי

געגועים אליהם מדירים שינה מעלי

 

שרקתי בעודי צועדת על שביל לא דרך

[יסללו בקרוב מהרהרת

הדרך בוצית הינה

ויתושים בכל פינה

ישנתי בשק"ש  בשוחה

חוויות וצחוקים על טיוח וצבע

ציזבטים עד חצות

עד כדי פחד בלילות

 

עם ציוץ ראשון של בוקר

התמתחתי עד השמים

שרה עם הציפורים

מתפללת עם הקורים שלא עוזבים

 

אלוקי איזה עולם מהמם בראת

הרים פרושים לעיניים עד שובע

צועקת להד החוזר

לא רוצה לעזוב

 מתמכרת לתחושות הרגיעות של הנוף

עם הלב מתמסרת לשתיקה הצפונה

בסלע באבן באמא אדמה

 

השמש הפציעה חיממה אותי בקרניה

טיפסתי לעץ לראות אופק נסתר

ונשמתי נעתקה מגרוני

על נוף עוצר נשימה כזה

אין יציר כפיים המסוגל ליצור

כמו בציור מרחפת מרגישה כציפור

עוד אחזור עוד אחזור