שתיקה-העירה בי מילים

ארגמן דהוי  כיסה אופק.
צל  הזמן  דועך-
והיא כמרקחה  יוקדת.

עֵת שחר הניף  דֶגֶל  להאיר,
ניערה רסיסי  ליל אתמול-
דמותו  לליבה  מכמורת.

ליטפה  בגעגוע  ימי  שחרות,
בהם דרדר נבט פריחה.
הבטחות  נסקו-
זקופים כאמירים.

בינה  לבינו, נפרשו איים .
שתיקתו-
בה רועמת .