כניעה24/10/2007 20:57 | ניריתשבויה במקדשך היית כפרספונה.
לא הצמחת יבולי חייך,
לא דישנת יצועך אלפיים,
לא עדרת חלקת- עולמך
אפילו לא בחלומותיך.
דגן אדמתך קמל והשחיר
כנירים האפורים.
יבשו תלמי שדותיך,
החמה חרצה מולם לשון.
רק הכלבים המשיכו לרחרח
אחריך כחוני המעגל לא פוסקים,
מיללים ברעב חושפי שיני- יצרים,
ואת לבסוף נכנעת ודגלך הלבן
שהונף דימם עצמו לדעת.
|