גורלה המר עימה31/10/2007 13:21 | ניריתראה, בשדות העצב של נעוריה
ראיתי את לטו מתנה אהבים עם זאוס שלה.
ידעה והשתיקה עטפה אותה.
מילותיה הפצועות התבצרו להן בסלע.
ראה, בשדות האבן של בחרותה
ראיתי את בתה שפסקה
להלך בשדות,
וקולה שדמם-זעק מערבת הבכות.
ראה, בשדות הגרניט החרבים של גבורתה
ראיתי את זקנתה המנוולת
חופרת מחילות בגופה הכבה,
ותחבושות מדממות סופגות שם את ים השכחה.
הו ארס, אל מלחמה , אל אכזר וצר
חוס נא עליה, רפד בעלי זהב את גורלה המר!
|