הולכת לה שיגרה ומתקרבת,

ואת החופש האהוב איתה סוחבת,

את התמימות הילדותית היא מסתירה,

דרכו של כל אדם למות היא בשגרה.

 

להגשים חלום רוצה כל איש,

וכל חייו למענו מקדיש.

אך אם מגשים הוא קצת מוקדם,

אין מטרה לחיי אותו אדם.

 

הרי את חלומו שלו  הוא כבר הגשים,

שגם אותו לקח מסיפורים  של בלשים,

או מסרטים או מהראש,

עבר צמרת עץ הברוש.

 

ואז עובר המשך חייו,

בהגשמת משאלותיו,

המושאלות מאחרים,

וחלומות ששאסורים.

 

אז מה הטעם בחיים,

אם החלום מוגשם ,

ואם אף פעם לא אגשים,

אז מה הטעם בעולם?

...

יש לי בעיה במחשב אז מצטער שלא יכול לענות על התגובות אז תודה מראש.