06/11/2007 01:41 | עינת ישראלי
עוברת דבר מדהים
שאפילו אני מתקשה להסבירו במילים...
היום התחלתי ללמוד את המקצוע שלי, שנועד ממש בשבילי
מתחילה להתחבר ליעודי הפנימי
לטפל באנשים בשיטה מדהימה שאני מחוברת אליה בכל רמ"ח איבריי - פסיכודרמה
 
תחושה של התחדשות,
הרגשת שייכות
מרגישה שאני נמצאת במקום שאני רוצה להיות בו,
להיות כאן ועכשיו.
פתאום מרגיש לי שאין עולם שלם בחוץ
מעין נינוחות פנימית
עוצמה אמיתית
מתחשק לי אפילו קצת לבכות
אבל לא דמעות של עצב
אלא דמעות שמנקות את העקבות
דמעות של טוהר, של ניקיון, של רוך
של לתמוך ולהיתמך
וקול פנימי שאני מצליחה להקשיב לו עכשיו
קול רגוע ושליו, אומר לי שהכל בסדר,
שאני בדרך הנכונה.
וחשק ליצור. להוציא את הכל החוצה.
ופתאום עולים לי כל המשפטים שנאמרו ואני מחוברת לכלולם.
רואה אותם מרצדים לנגד עיניי.
המכשולים שבדרך, משקפיים ורודים, יחד ולחוד, הר געש מתפרץ, רגש אחד גדול...