אל הנוף

על סף דלתו של אלוהים מונח לו תינוק,
מונח בתוך עריסה,
מונח בתוך תיבה,
מונח שם למען יגדל בדמותו,
למען יגדל בצלמו.

ויגדל התינוק,
ואף ספר לא יתן לו לקרוא.

ובבית אלוהים חלון אחד ויחיד,
למען יזכיר את גדולת בעל הבית.

ויעברו השנים ויגדל הנער,
ויביט אל מחוץ החלון,
ונוף יראה כחלום.

ויחזור אלוהים לביתו,
פותח ללא היסוס שבעה מנעולים,
(מנעולים הניפתחים אך ורק מבחוץ)
וימצא את הנער כאשר מלופף לצווארו חבל טבורו,
אשר נחתך ע"י אהבת אימו,
ועל השולחן ספר עם כריכה עדינה,
אשר כותרתו מחסירה פעימה,
"אל הנוף ללא חרטה".

כל הזכויות שמורות לילון שבח