לפעמים לא בא לי לרשום את הכול בצורה שלילית כל כך.. אך לעיתים ז כל מה שממלא את ליבי.. שליליות לא חיובית שיום אחד תחריב את קיומי.

נהיית מעסת רגשות טעונה ,בעלת מצב רוח  משתנה בלא מודע.

כל כך כואב לי לדעת שזה חד סטרי, שלפעמים לא מקבלים את מה שרוצים.

אם רק יכולתי להחזיר את הזמן לאחור, אין לי מושג מה הייתי משנה,

כי הרבה אושר עבר עליי מדרך התנהלות הדברים,

אך זה כל כך ברור שקרתה לה טעות קטנה בדרך כי אם לא זה לא היה מגיע למצב שבו אני נמצאת עכשיו.

לדמיין את פנייך, לשמוע את קולך, כן אלו דברים שעושים לי טוב, דברים שממלאים אותי באור,

שתמיד כבה אחרי יום אפלולי אחד

שבו אני מבינה כי אני לבד, אני בודדה, וכי אתה לא באמת שם

וכי לעולם לא תהיה.

כן זה עצוב, זה נורא עצוב, להרגיש לחיות לנשום

לבד.

אני פה, בלי מסכות, פשוט אומרת את כל מה שאני מרגישה

ואני יודעת שכל זה לעולם לא יגיע אליך,

אני יודעת אתה בפאזה אחרת,

ושלעולם לא תוכל להעניק לי את מה שאני רוצה, צריכה,ראויה לו.

אולי זה פשוט לא מיועד להיות,

אולי אנחנו שנינו לא יודעים להבין אחד את השני

חוץ מלהעניק סוג של תחושה רעה

שתמיד איך שהוא מוצאת את הדרך לליבי

אולי זאת אני שלוחצת מאיצה מתקרצצת

(למרות שאין אדם שנותן חופש כמוני)

אולי זאת אני שסתם פתחה לה סוג של אשליה

ואולי.. פשוט סתם אולי

אתה פשוט לא אוהב אותי:(

 

 

 

(סתם משו שרציתי לעלות.. סוג של רגש, לא בדיוק שיר או בכלל לא יודעת איך להגדיר)