מילותיו מרתיחות את דמי

חיזוריו משאירים כוויות על עורי

נוכחותו מבעירה דימיוני

והפנטזיות צורבות במוחי....

 

הוא אומר לי...."תלכי!

את נוהגת לא פייר

הוא משבש יומי

הוא יודע...הוא לא עיוור

 

נכון, אני מודה

זו מלחמה אבודה

בה כולם יוצאים מופסדים

ולא משנה לאן הם פונים

 

אני אוהב אותך...זיכרי

החיים דינמיים משתנים

אני אחכה , את תישברי

ועוד נעשה ביחד חיים

 

ואני עם הידיעה

סובבת כמו כיפה אדומה

יודעת שהזאב מחכה

והוא ממני לא ירפה

 

בפסיעות איטיות אני פוסעת

מביטה לי לצדדים

ברגשות מעורבים

צועדת

כך אל בין השיחים.....