פלונטר

ניסיתי ליבש את הגעגוע,

כמו אחרון שרוכי הנעלים

ולא עלה בידי,

אז נאבקנו.

הבטנו זה בזו עין בעין-

שעות, שעות, שעות,

עד שנצטמצמו הללו

להרף עין

ונגוז החלום.

עכשיו הגעגוע יושב בחזי,

נח בלבי,

ארוכות ומתונות הוא נח,

מתהפך מצד לצד,

מחכה לאות,