נעורינו בכו18/11/2007 15:04 | ניריתנעורינו בכו על קירות חיינו האיתנים
שהיו ואינם.
נעורינו בכו על גופותינו שהשתרגו להם
בעוצמה בחוצות.
נעורינו בכו על תאני קמטי פנינו
שטרם נולדו.
נעורינו בכו על דגן התום
שמלא את שדותינו.
נעורינו בכו על שיקמת- הסובלנות
שנעקרה באחת.
נעורינו בכו על רימוני תעצומות האהבה
הראשונית שמילאה ישותינו.
ועתה- אנא אנו באים?!
|