דיבור ישן מחשבה מטושטשת כמו של פעם שחור לבן

כל כך מזמן

בפעם האחרונה שניקיתי אבק היה לי מאבק על עצמי

שטפתי בסבון ונשארתי אחרון, מאחור

 

למה זה רק אני שמנסה לשטוף פנים כל יום מחדש?

תמיד זה רק אני שמשקיע מחשבה

בישביל מילה קטנה

היא רק על נייר אומנם,

אבל יותר קיימת מדיבור פה ושם

 

ניתוק דיבור שיחה קצרה "היי מה נשמע"

ממשיך בחיוך כי וויתרתי מייאוש

וזה ממשיך התהליך הזה של להיות בלי פרצוף

לסגור עיניים ולבכות בלי דמעות כי אתה לא יכול לראות

אותך נופל

אתה מציץ ומסתכל מתעוור ושוב נופל

אתה מסתכל ומביט וכל כוונה וכל תכלית פתאום נראים כל כך חופשית

אבל לא ,זה לא זה

כי כל חיוך דיבור שיחה קצרה "היי מה נשמע" זה בעצם אשליה

 

אני הלכתי ברחוב עם חיוך כמו תמיד

מאושר בלי כל תכלית

אני נכנסתי למצב שלזמן אין משמעות

כמו סרגל ישר אבל מודד אותך

מזכיר לך מתי נגמר

ואני חוזר פותח עיניים מסתנוור סוגר

כי לחיי אין מוצא אחר.

 

19.11.07