בן הכרך20/11/2007 17:30 | נירית הבטתי בבן הכרך
שהיה מורגל בגגות אפורים
ובירכתי בנינים מעוטרי כרכובים,
שם- ארטמיס , אלת האור וההרים, לא כיכבה,
שם- רק שובל אספלט שחור נכרך כסחבה.
הבטתי בבן הכרך
המורגל לשאון הצובע עירו,
ללבת הבריות המתיכתו לתוכו,
שם -לא נראתה ארץ הרכמל,
שם- הניכור קד קידה לאל.
הבטתי בבן הכרך
שהגיע לשדות החמה היוקדים
אצבעותיו ליחכו באושר את הרגבים,
רק שם,חש כי לחם- אמת של ארצו
מלחים את נפשו לתלמיה, לאדמתו.
|