בן הכרך

20/11/2007 17:30 | נירית
 הבטתי בבן הכרך
שהיה מורגל בגגות אפורים
 ובירכתי בנינים מעוטרי כרכובים,
שם- ארטמיס , אלת האור וההרים, לא כיכבה,
שם- רק שובל אספלט שחור נכרך כסחבה.
 
הבטתי בבן הכרך
 המורגל לשאון הצובע עירו,
 ללבת הבריות המתיכתו לתוכו,
 שם -לא נראתה ארץ הרכמל,
 שם- הניכור קד קידה לאל.
 
הבטתי בבן הכרך
 שהגיע לשדות החמה היוקדים
 אצבעותיו ליחכו באושר את הרגבים,
רק שם,חש כי לחם- אמת של ארצו
מלחים את נפשו לתלמיה, לאדמתו.