היית ים געגוע

מפכה בין חופים אלמוניים,

לוטף שוניות ואלמוגים.

מגדלים הפרחתי באויר,

קרסו נוכח עגמימות ימים

וזמן שאול.

סומק אהבה לא ניצת

בפניך,

לא הפעים צפונותיך.

נותרתי קופסת שימורים ריקה,

מצבר  לא טעון.