שיער אורות לבנים רועדים
נופלים כעלים אילמים בלאט
נגנבים אלי מאחורי גבי שותקים
לפני קדחת מילים קרות חורצות חזי
ליבי מיתרי ליבי שממתי קולי הנחרש
אט אט ללא אזהרה כמו אור פנס כבה
ואחרי החושך שבא וטיפות הדם שנופלות
כמו טיפות גשם אדומות צורחות בבכיי הפנימי
הקר השר מבטים נוצצים נכבים מתכסים בקור

הכל
והקול הטמון
איתי
בקור.

מה שאיתי.