אסיף של תקווה

קוצר טללים אחרונים,

שיבולים מזהיבות ברוח,

חומל רקיעים ואנשים.

קיץ שבגר מעלה

קמטי חיים בפניי.

מקבצת עדרי חלומותיי,

מאירים ימיי בזיו,

טרם תשיג עלטה

אורות נדירים.