ראי, בתי, הבאתיך תותי יער,

עד פאתי פאתיו הרחקתי בעבורך.

ראי, בתי, נבוך אני כנער,

מגמגם וממלמל כשעומד בשערך.

 

ראי, בתי, הבערתי את האח,

מעצים שכרתי בגרזן שלופה.

ראי, בתי, כי חיכיתי רק לך,

כי כלאתני ככלוא ציפור במעופה.

 

ראי, בתי, כי עלה היום,

ואת עודך במיטת הנוער,

ראי, בתי, כי אבד כל התום,

ועלייך לקום מרבצך,

לראות במקיצך,

יפה הבלורית והתואר.