בתוך חור צמח לו טחור,
רווי לחות וחמימות נעימה
וכשיום אחד גילה את האור,
פרץ לו החוצה בלי שום אזהרה.

זרם אויר, טרי, רענן
דיגדג לו בקצה האף.
טחור כה שובב ורדרד ונלהב
אויר רענן וצלול שאף.

`נחמד להתנדנד בכיף ולגדול`
חשב הטחור בליבו וקיפצץ
זעקה של כאב פילחה ת`אויר
והטחור נבהל, התכווץ...

אבל לא בקלות יכנע ויסוג,
טחורינו אמיץ וגיבור.
התעקש, התאמץ וכמעט התפוצץ
לא יחזור הוא לתוך הבור!

מים זורמים הרטיבו אותו,
מרוב קור כמעט הצטנן.
רועד מזעם וקור, התעקש כך הטחור
`הוא את עצמו יתקן`.

`זאת עכשיו מלחמה!`
זעק הטחור באיימה, כשניסו עליו לשבת
הוא סך הכל דיי נחמד, תלוי כך לבד,
בטח לא איזה איידס או עגבת.

חכך בדעתו, התייעץ עם שכניו
לא איכפת , הרי הוא לא יתייאש.
במרירות כך חייך ונפח לחייו
ו......הגדיל את עצמו פי חמש.

ואז ראה עיניים, ניבטות מראי
נעוצות בו בחלחלה,
(המילה הזאת גרמה לו להיזכר
בחלחולת הרחוקה רחוקה....)

זכרונות רחוקים על ריחות וצלילים
מילאו את ליבו של הטחור.
הרהורים על שלווה, ביטחון ולחות,
ואז החליט - הבייתה אחזור!

זה לקח לו קצת זמן להתכווץ ולחזור
כמו מכל חופשה, מסע או שייט,
ועל אף שחשב שראה את האור,
אין מקום בעולם כמו הבית...

 

 

כל הזכויות שמורות בהחלט לגולשת לוני נוני

באדיבות הגולשת לוני נוני...