לפעמים,
עולה מואדיות הזיכרון שריקת הרוח,
ואני שומעת את רשרוש הזמנים
מהדס במדרון שקרס.
זוכרת איך נברו ידיי במפולת
לגרוף רגעים מפוייחים
בנסיון אחרון לשמר תפארת התהוותם
מכעור מרירותם, בהיותם.
ואני מפסיקה להקשיב.