על יד קירות שחורים נשען ומהלך
אל האור בפינה אל החושך המחניק פעימה
מחפש כמו עיוור את מילות הנחמה הקטנות שנשארו
מרגיש כבד כמו נוצה שלא בסדר שכרתו את ראשה
אוכל פירות יבשים כמו עיוור צבעים אוכל חלומות
והכל בשחור לבן והצלילים כמו חריקות בכבישים
ואין שום אורות אחרים בכבישים וגם לא דרך ברורה
חזרה והקווים באמצע כבר שבורים מזמן

אז למה להמשיך ללכת
ולא לעצור
בין הפסים
להרדם
להפרם סופית
ולהיעלם.