לפעמים אני מצליחה להריח את הורדים

לשאוף את ניחוחם, גודש את נחיריי

גולש אל מערכות ליבי

חותם איתם הסכם שלום רגעי

אז נימי נפשי מתרחבים

נחים פשוטי אברים

על זרי דפנה

והסאון נדם.

 

ולפעמים, אני תוהה

אם אצליח להחזיק מספיק חזק

שהריח לא ירפה, לא ימחק

כמו לחם שנאפה וריחו נישא למרחק

כמו עוגת תפוחים.

 

לפעמים אני מצליחה להריח את הורדים

רק לפעמים...