האדם והדימיון

אדם הוא שיר אדם כמו נצח

בלי התחלה בלי סןף

אדם הוא רגע,רק רגע, רגע שנמשך לעד

מאיפה בא לאן הולך הוא לא יודע רק משער

רוב חייו ישן כל חייו חולם

 

אדם הוא בית בית לעצמו

בית לדימיון בית לחלום

האם יקום זה החלום האם ידרוך במציאות

האם יקשיב אל האדם שמגדלו ומטפחו

אדם אינו ידוע אדם כמו צל

אדם כמו אור שנעלם במהירות

אך אדם כמו נצח כמו האור

עם החשך נלחם עם הדימיון

החשך הוא דימיון הוא חוסר אור

 

אך לאדם דימיון אחר דימיון שחי בו ונושם

רוצה רחוק רוצה אל על רוצה הכל בלי לותר

אדם הוא שיר אדם הוא בית

אך בלי דימיון אין שיר בלי דימיון אין בית