אינני מדען,ולא סוג של גאון

כנראה קצת חכם, שנמצא בדיכאון

כשמחשבות אבדניות מרחפות מעליי

האם כל מה שעברתי היה כה כדאי?

 

מקנא אני בטיפש,שלא מתיימר

שלא הולך כל היום ורק מדבר,

שעוסק כל חייו במעט דברים

שמקשיב לכל השאר ועושה מה אחרים 

 

אשר לא צריך לדאוג,לדרכיו של עולם

שלא חושב יותר מדיי על מנהגים של העם

שחיי את חייו,למרות שהם קצת משעממים

עם אישה עבודה מכונית וילדים.

 

מקנא בחוטב,או בשואב של המים,

שדאגתו מתבססת על הגשמים בנתיים.

על אנשים שלא חושבים יותר מדיי,

על מה צריך,מה אסור מה כדאי ולא כדאי.

 

העולם לא פשוט,לאנשים מסובכים,

תמיד הם צריכים לחשוב על דרכים,

לעלות לפסגה,לשבור כל מחסום,

לחמם את הקור,להקפיא את החום.

 

מסובך עם עצמי,גאון לשעבר,

"הוא היה יותר חכם",פתאום אני נזכר,

והכל מתבהר?לא ממש אבל בסדר,

הוא כבר עזב,ואני עוד בחדר.

 

אז עוזב גם אני,כי אין לאן ללכת,

הגשמים מתחילים ואיתם השלכת,

אעזוב את הכל,ואתחיל לי לנדוד,

ואולי גם אמצא סיבה לעמוד.