אין לי עצות להעביר מפה הלאה.

כ"כ מבולבלת ממה שאני.

בוכה כמו ילדה שכועסת ורע לה,

כשיש לי כל מה שרצוי וצריך.

כבר לא מבינה אם לבד, או מוקפת,

שוחה או טובעת, חולה או בריאה?

כלואה במחול השדים שיצרתי

עולם שבו כל הקירות הם מראה.

אוכלת בחושך, סובלת בסתר,

בחילות וכאב הם בתוך השגרה.

זה עונש, ברור לי, על מה שעשיתי!

אך מה כבר עשיתי איום ונורא??

לקום בכל בוקר לתוך מלחמה,

מגדל חרדות ושקרים שישמור,

אך אם באמת אני כ"כ חולה,

אולי זה מתוך מזוכיזם טהור?