בער הנר ועלי הלהבה,

צאי במחול ריצודים,

גפרורך נמלא משוש גאווה,

גאווה אלמת של כל היהודים.

 

כי בא הסכין אל ערפנו,

ויונח על צווארי מלאכים,

בדמות אחינו, נשינו וטפנו,

על מזבח אמונתם בדמע נזבחים.

 

אך הודלק הלפיד והונף הנס,

נסתמכו על ה' ולא על נדיבים,

ברצונם כי מגדל העוז היהודי ייבנה,

וסביבו שדה פרחי דם המכבים.

 

ויבעירו המנורה בזבול תפארת,

נר התמיד לא ינום ולא יישן,

עד נתלשו מהדם שמונה עלי כותרת,

עד שנח המוסק כי סיים לכתשם.

 

ואם בלילה אפל הנר ידעך,

והלהבה תגסוס אט בשעווה,

הן לנו העוז- כך או כך,

ולא ירחק היום בוא נשיב גאווה.