אני ואבי משה חי(ים) עד אחדים מכל משפחה

כבר תשעה חודשים נס(ע)ו קרובינו אל

treblinka

אמי ואחי מ- שידלוביץ ואחרים מ

tomaszow

מאז, לפני חמישה חודשים, חיה ואסתרה אם שלומה

היו עמנו והם הלכו אל פיונקי

ואת אבי ואותי נוסע הגורל

מעיר לעיר מכפר  אל כפר

יש אנשים טובים, שהם מסתירים אותנו

אבל הכלל הפולני מר מאוד

והוא שמח בגורל עמנו, חיינו מרים מאוד

אבל  חפצים אנחנו לחיות אחרי המלחמה

כדי לנקום את גורל העם אל הגרמנים וגם

אל רוב הפולנים

ועתה אין לנו מקום לחיות אצל אנשים ואנו צריכים ללכת אל היער

ושם עם חרב לחיות

אפשר נחיה לראות אותכם ואם לא שלום עליכם, אבל זכרו

הנקמה אל שונאינו מותרת להיות גדולה מאוד

והעם הישראלי, אם רוצה לחיות ואם לא

חפץ שפעם שני(יה) יהיה כמה אצלנו

ומה היה לעם בפולניה זה אני לא יכול לכתוב

זה היה הרבה יותר רע ממוות, מותר הוא להיות

כמו עמים אחרים, עם לבדו, עם אדמה, עם

ורק במחשבו(ת) בעד מולדתו, אני בעד(בשם)  העם שנהרג

מבקש מאחי עבודה עד בלי די בעד מולדתו,כי

ארץ ישראל הי(ת)ה תקוותנו  עד הרגע האחרון

וברגע האחרון ראינו מה רעו(ת) היו דרכנו, יש עוד הרבה

לכתוב, אבל לבנו ונשמה שלנו חולה, ומאצלנו אין די

כי אנחנו אחדים מהכלל, אני

שולח ברכה לארצי ולאחי הישראלים ולכל קרובי

למזכרת שולחים אנחנו 2 תמונות משלנו

 

בנימין, געפילטא   ושלומקה, עוף מכובס