עזבתיך כי את כפור ועירי נובלת,

וארמוני הובער בגפרור מבטך,

כי את ארורה מזדים ועירי מקוללת,

והייחול למוצא שפתייך הוא גם למותך.

 

כי נופצו החומות, כי נשברו הגלים,

ושדותיי ננטשו ויעשבו מעמל יומך.

אם תקום בי רוח- ואחמוק בין הצללים,

להציל אחרון רגעיי מאש גיהנומך.