עד יכלו ימיי

אשחר לטוב,

אשק במגע שפתיים

הוויה.

בקרוס רגליי עוד

אתפלל לניצוץ שהלהיב

בשר ורוח,

שהצית שממת ימים,

מדברי רגש עלומים.

אתור מסעות אדם

נפתלים כקליפות בצל

דומעות ומורכבות.

אחבק ישות דואבת

עלבונה.