השמים אט אט לובשים בגד ליום שזורח לו מחדש,

תזמורת של ציפורים, תקשט בצלילים,דש ועוד דש.

קרניים ראשונות מציצות מהים, האופק נראה כסוף,

הראיתם בישראל זריחה מאופק הים,החשתם צורך לעוף.

 

האוקינוס הגדול הענק הזה,בלי הרף מחליף צבעים ,

השמש פורצת מתוכו, כמו מיליוני דולפינים זוהרים.

הורוד ,הכתום, הטורקיז, האדום, הצהוב,הכחול השמים,

צבעים יוצאים בריקוד למרומים,בבוקרו של יום שטוף גלים.

 

חשתי כאילו העולם, הפך את רוחות השמים ,בלא משוא פנים,

ממזרח למערב,מצפון לדרום,לפתע הזריחה טובלת לה במים.

הצליל של יום חדש,האופק המיוחד, בבוקר בשיאו, כזה שונה,

אני בניוזילנד מביט מחלון חדרי, בזה המחזה ,אני לא הוזה. 

 

לפתע אני מבין, לא חייב שחור ולבן,יש בוקר שונה מלא צבעים,

באוקינוס כזה גדול,ביבשת חדשה,שם נמשכים לעולם החיים.

חשבתי תמיד שהזריחה באה אי שם מההרים הגבוהים הרחוקים,

השקיעה בסופו של יום חוזרת,אל מקומה להצטנן במים הקרים.

 

הראיתם זריחה שכזאת, באופק האוקינוס ,תגידו בקול ללא היסוס,

איך האיים מציצים, הצבעים מתחלפים, אתה חש כמו על הסוס.

פה העולם מחליף צורה,פה צןמחת אדמה ברוכה,ירוקה חדשה,

הירוק ירוק,הציפור ציפור, החיים זורמים מזריחה בים, אל זריחה.

 

השקיעה בסופו של היום,שולחת זרועות,ללפות את היום שחלף,

להטביל אותו בשלל אמונות,לחוש שאתה בעולם ממש עף.

הצבעים מעל לאוקינוס,שבים לרקוד אתך בכל יום בשמחה,

מחר מאופק אותו האוקינוס,הגדול הזה תהיה שוב זריחה.